החלטה בתיק מ"ת 21530-09-12 - פסקדין

הנסיבות אשר הוליכו למעצר המשיב עד תום ההליכים וכך גם ההחלטה לדיון הנוכחי אינן צריכות להחלטה זו.

ב"כ המשיב ביקש לטעון לראיות: בקצירת האומר הוא טען כי הגם שקיימת תשתית ראייתית לכאורית לאישום הראשון, עיון בחומר הראיות מגלה כי המתלוננת לא הייתה אסקופה נדרסת כלל ועיקר וכי מעורבותה בעולם הזנות החלה בטרם הכירה את המשיב ובעצם בנסיבות דומות הכירו,  ונמשכה ביתר שאת לאחר הפרידה ממנו. באשר לאישום השני, טען ב"כ המשיב כי קיים כרסום בראיות. האישום השלישי הוגדר על ידו כסכסוך אזרחי.

אדון אפוא באישומים הראשון והשני על פי סדרם.

האישום ראשון:

אישום זה מגולל סיפור היכרותם של המתלוננת והמשיב. השניים התוודעו זה לזו "בנסיבות מקצועיות", עת פקד המשיב בית בושת בו עבדה המתלוננת. עד מהרה, צמחה אהבה בין השניים, הם הפכו לבני זוג, התגוררו תחת קורת גג אחת והמתלוננת אף הרתה.

המשיב לא עבד אותה עת והשניים חיו על רווחיה מעבודתה בבית בושת. המתלוננת ביקשה מהמשיב כי יעבוד, אך זה סרב לעבוד כשכיר.

המשיב שכנע את המתלוננת ליטול הלוואה על מנת שיפתחו יחד מקום לשם עיסוק בזנות. המשיב עשה כן משום שידע כי המתלוננת רוצה להפסיק לעסוק בזנות לאחר הלידה. המשיב עצמו לא יכול היה ליטול הלוואה משום שהוא חב כספים לאנשים רבים.

על בסיס הבטחות המשיב כי אם יפתחו יחד מקום לשם עיסוק בזנות, היא לא תצטרך לעבוד יותר ותוכל לטפל בתינוקת שתיוולד. המתלוננת ניאותה ליטול הלוואה בסך 50,000 ש"ח, זאת משום שבמקביל, איים עליה המשיב כי אם לא תעשה כן, הוא לא יפרנס אותה ואת התינוקת העתידה להיוולד וכך תיאלץ לעסוק בעצמה בזנות. במקביל, גנב המשיב את חסכונותיה בסך 9,200 ש"ח תוך שהוא מביים פריצה לדירה.

המשיב שכר ביולי 2011 דירה ופתח במקום בית בושת יחד עם המתלוננת. זו הוסיפה ליטול הלוואות שהגיעו כדי 80,000 ש"ח.

המכון פעל עד חודש פברואר 2012 בניהולו של המשיב. במקום הועסקו נשים שסיפקו שירותי זנות. מי מהן שסירבה לשרת לקוח או לא הגיעה לעבודה, נקנסה על ידי המשיב.

המשיב שינה טעמו כלפי המתלוננת, בניגוד למוסכם ביניהם, והודיע לה כי יהיה עליה לעבוד בעצמה במקום, זאת על מנת להגדיל את הרווחים. כמו כן, איים המשיב על המתלוננת כי ינטוש אותה וכי לא יפעיל את המכון אם המתלוננת לא תעבוד במקום.

בצר לה, נאלצה המתלוננת לעבוד בזנות, במקום, חרף היותה בחודשי הריונה האחרונים. האתנן שקיבלה הועבר לקופת המכון.

בסוף חודש יולי 2011 נולדה בתם של בני הזוג והמתלוננת נאלצה לשוב לעבוד במכון כחודש לאחר הלידה, עקב החובות שרבצו עליה.

כל הוצאות המכון ולצד זה הוצאות המשיב שולמו על ידי חיוב כרטיס האשראי של המתלוננת. היא עצמה קיבלה מהמשיב סכומים קצובים לכיסוי ההוצאות.

המשיב סרב ליתן למתלוננת כסף על מנת לכלכל את בתם התינוקת.

המשיב הסלים התנהגותו בכך שאיים על המתלוננת כי אם תחדל לעבוד במקום, ישלח אנשים שיחתכו את פניה ויודיע ללשכת הרווחה שהיא עוסקת בזנות על מנת שבתה תילקח ממנה.

כתב האישום מוסיף ומונה דרכים שונות בהן התעמר המשיב במתלוננת, ובהן הכנסת משיב 2 כשותף במכון, תקיפת המתלוננת ואיומים עליה.